מאת: ד"ר יגאל גליקסמן | 25/04/2009
מאמר זה נכתב בעקבות המצב הביטחוני הבלתי יציב במדינה בכלל ובישובי עוטף עזה בפרט ולאור העובדה שילדים, נוער ומבוגרים כאחד הנמצאים באזורים החשופים ללא הרף למטחים של רקטות קאסם ופגזי מרגמות היוצרים בין השאר מצבים של מתח ולחץ מצטברים הגורמים לחוסר ודאות וחרדה. ובכך ישנה פגיעה ביכולת התפקודית בתחומי חיים שונים. אני מאמין כי ידע והבנה מהווים כוח ועוצמה לצורך התמודדות טובה יותר עם מצבי חיים קשים.
ראשית חשוב להגדיר את שני המושגים מתח ולחץ.
הנחת היסוד שלי טוענת כי עוד לחץ לא נוצר המצב ולא נולד האדם שיכול להלחיץ, להרגיז, להעליב, לפגוע, להשפיל וכד' את הזולת.
האדם עצמו מחליט מה ומי מלחיץ אותו!!!
כלומר לחץ הוא תוצאה ישירה של התרגום אותו נותן האדם לגירוי חיצוני או פנימי בלתי צפוי אליו הוא נחשף . (נחשוף 10 אנשים לגירויים שונים ונקבל לפחות 10 תגובות שונות.
דחק, לחץ בשמו העממי, באנגלית: Stress
לחץ הוא מונח מתחום והפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון בגוף (הומיאוסטזיס) כתוצאה מגירוי מוחשי חיצוני אתו פנימי, פיזי או פסיכולוגי המתקיים רק בתודעתו או במחשבתו של האדם.
הגירוי נתפס כאיום מסכן על עצם קיומו , על השלמות הפיזית והנפשית שלו באופן ישיר או בעקיפין.
המושג "דחק" נקבע על ידי רופא אנדוקרינולוג אוסטרי-קנדי ד"ר האנס סלייה.
אספקט טכנולוגי: שימוש במכשור ביו-רפואי המסוגל לחוש נתונים על פעילויות פיזיולוגיות כמו: טמפרטורה, דופק, נשימה, התנגדות העור, מתח שרירים, גלי מוח וכד'.
אספקט למידתי: מה אני כאדם עושה עם האינפורמציה שקיבלתי? הנתונים הביולוגיים המתקבלים באמצעות המכשור עומדים לרשות האדם. זרימת הנתונים נמשכת כל עוד הוא מחובר למכשור, מודעתו לנעשה בגופו גוברת והוא מסוגל ליישם את הטכניקות שלמד על מנת להתערב באופן רצוני ולשנות תפקודים בלתי רצוניים.
המשוב הביולוגי נותן פרספקטיבה חדשה והבנה טובה יותר של הנעשה בגוף, מעקב אחר התהליך של הפעילויות הפיזיולוגיות בגוף הניתנות לתפיסה והבנה תוך כדי פעולתן הדינאמית הנעשית במימד הזמן ובחלל הגוף. הזדמנות חדשה זו שמוצעת לאדם ע"י המשוב הביולוגי מאפשרת לו להיות מודע לתפקודים ביולוגיים המתרחשים בגופו ומחייבת א-פריורי תוצאות – הן במישור הרפואי והן במישור הפסיכולוגי. הפוטנציאל התרפויטי של המשוב הביולוגי, במקרים של חולי, ניתן לשליטה מבחינה שכלית/פסיכולוגית והתוצאות הברורות והמיידיות של הטיפול יהיו במניעת הבעיה הרפואית או הקלה משמעותית של הבעיה הזו.
על התגובה הרב שלבית המוכללת, GAS = General Adaptation Syndrome, סלייה טען כי תגובות בעלי החיים השונים לגירויים השונים יוצרות דפוס דומה, ברור וקבוע המחולק לשלושה שלבים,
כאשר מזוהה הגירוי המאיים נכנס הגוף למצב של : (Fight or flight) דריכות ומוכנות הנקרא תגובת "תקוף או ברח".
מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה שינויים קיצוניים בגוף כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני.
תגובת "תקוף או ברח": מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה וגורמת לשינויים קיצוניים בגוף כחלק ממנגנון הישרדותי – אבולוציוני שמטרתו להכין את האדם או את בעל החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית.
בשלושת השלבים ניתן להבחין בארבעה סוגי התגובות:
א. הקוגניטיבית
ב. הפיזיולוגית
ג . הרגשית
ד. ההתנהגותית
כל זאת תוך כדי ניתוב מחדש של מערכות הגוף השונות לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ובאיברים החיוניים להכרעתו של האיום על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות אל מול הסכנה.
זהו המשך הניסיון של מנגנוני הגוף להעניק עוד ועוד משאבים חיוניים במגמה להתאים את היכולות על מנת להתגבר על הסכנה. מנגנוני ההישרדות ממשיכים להזרים משאבי אנרגיה בגוף כדי להתמודד עם האיום הנתפס כל עוד לא הוכרע או עד שמשאבי האנרגיה בגוף אוזלים כולם.
זהו השלב האחרון, המוגדר כשלב בו אוזלים משאבי הגוף לצורך התמודדות עם מצב הסכנה ובפרט לתפקד כראוי.
לרוב מופיעים מחדש סימפטומים פיזיולוגיים של מערכת העצבים האוטונומית כהזעה ועלייה ניכרת בדופק בניסיון נואש ואחרון של הגוף להכריע את הסכנה.
במידה ושלב זה מתארך והגירוי נמשך אזי מתחיל תהליך מצטבר העלול לגרום לנזק ארוך טווח למערכות הגוף בפרט למנגנוני התגובה
ירידה בתפקוד הבלוטות, המערכת החיסונית, הפרעות בקשב, ריכוז וזיכרון, והפרעות נפשיות – דיכאון ומחלות נפש.
ריצ'רד לזרוס 1974 חילק את הדחק לשני סוגים
בין האירועים יוצרי תחושת הדחק ניתן למנות טראומות,אירועים משני חיים כגון: שכול וגירושים מצב כרוני של קושי ואי שביעות רצון, עבודה מתסכלת, נישואים לא מאושרים ואף חוויות דרמטיות פחות כמו: פקקי תנועה, התנגשות מקרית.
ככל שהאירוע פחות נשלט הוא יוצר תחושת דחק מרובה ועוצמתית יותר.
מקובל לומר שהנוירו-כימיה המעורבת בתהליכים האמורים מובנת וידועה למדע כבר זמן רב.
אך האמת היא כי קיימות תהומות מסתורין רבות שנותר לחקור בתחומי האינטראקציה שבין מערכות הגוף השונות לבין המוח המנהל אותן.
מערכת העצבים הסימפתטית פעילה בעיקר במצבי חרום, כאשר האדם נמצא להערכתו במצב של לחץ ואיום פתאומי וקיומי. היא אחראית להפעלת תגובת התקוף או ברח במגמה להתמודד עם האיום…
הפעילות הסימפתטית כוללת עלייה בקצב פעימות הלב, עליה בלחץ הדם ורמת הסוכר בדם,שינויים,בזרימת הדם לטובת שרירי השלד ובמקביל להפסקת פעילויות העיכול התחזוקה התאית והחיסונית, כיווץ כלי הדם בעור למניעת דימום מפגיעה, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין, הרחבת האישונים ועוד.
פעילות זו באה על חשבון מערכת העצבים הפרא סימפתטית האחראית בעיקר על פעילות של שימור = עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים ובניה עצמית והתחזקות.
התגובה הקשה ביותר לדחק, המתעוררת כתוצאה מאירועים כמו: מלחמה (הלם קרב), אונס ודומים להם בעוצמתם, היא הפרעת דחק פוסט טראומתית.
תגובות אחרות הן תוקפנות, האופיינית במיוחד לתחושת תסכול- זעם הדרכים, התפרצויות אלימות הנובעות מפקקי תנועה הוא ביטוי שלה.
כאשר האדם אינו מסוגל להתעמת עם מקור התסכול הוא עלול לפרוק את כעסו על אחרים. תיתכן גם תגובה הפוכה של אדישות ודיכאון תגובה זו קשורה לרוב לתופעה אחרת הנקראת "חוסר ישע נלמד", גילויה וחקירתה בידי הפסיכולוג מרטין זליגמן.1975
זליגמן גילה כי בדרך של התניה ניתן ללמד חוסר ישע וליצור באורגניזם תפיסה של חוסר אונים.
יש הטוענים כי תחושת חוסר הישע הזו פוגעת בין השאר גם בנשים מוכות שלעיתים נדמה כי אינן מנסות לשפר את מר גורלן.
דחק ובפרט שחיקה פוגעים בבריאות רבות מהמחלות המוכרות כקשורות בלחץ. מערכת החיסון היא הראשונה שפעילותה נפגעת מחשיפה לדחק.
דרך אחרת בה מתמודדים אנשים עם דחק (בפרט עם חוסר שליטה) היא על ידי השגת שליטה במימד אחר זמין -על גופם שלהם.
אלכוהול-עישון-חוסר שינה-אנורקסיה וכד'
ישנן כמה דרכים להתמודד עם דחק:
באמצעות הטפול הקוגניטיבי התנהגותי המשולב עם הטיפול בשיטת הביופידבק ניתן לעזור למטופל לשנות בצורה ממוקדת ותוך זמן קצר את דפוסי החשיבה שלו וללמוד טכניקות לפיתוח יכולת לשליטה רצונית על פעילויותיו ותגובות בלתי רצוניות בגופו.
על ידי תרגול ניתן להגיע לשליטה מסוימת בסמן פיזיולוגי, עליו אין לנו כרגיל שליטה, כגון: מידת ההזעה בכפות הידיים .
על ידי למידת שליטה וההשפעה על סמן פיזיולוגי המשקף ומתאר את רמת העוררות של המערכת הסימפתטית ניתן להשפיע על רמת הפעילות של המערכת כולה.
על ידי הקטנת פעילות זו ניתן להימנע מהנזקים שגורמת הפעלתה הכרונית של המערכת ולשפר הן את הבריאות והן את ההרגשה.
לא ניתן לשלוט במציאות ניתן באמצעות למידה ותרגול לשלוט בתגובות שלנו למציאות, ניתן לשלוט ברגשותינו ובמחשבותינו ובהתנהגויותינו ובתגובותינו.
לדוגמה כשיורד גשם בחוץ אין לנו כל אפשרות להפסיקו. אולם אם ברצוננו להגיע ממקום למקום ולא להתרטב אזי רצוי כי ניקח מטריה!!
