מאת ד''ר יגאל גליקסמן  25/04/2009 
מאמר זה נכתב בעקבות המצב הביטחוני הבלתי יציב במדינה בכלל ובישובי עוטף עזה בפרט ולאור העובדה שילדים, נוער ומבוגרים כאחד הנמצאים באזורים החשופים ללא הרף למטחים של רקטות קאסם ופגזי מרגמות היוצרים בין השאר מצבים של מתח ולחץ מצטברים הגורמים לחוסר ודאות וחרדה. ובכך ישנה פגיעה ביכולת התפקודית בתחומי חיים שונים. אני מאמין כי ידע והבנה מהווים כוח ועוצמה לצורך התמודדות טובה יותר עם מצבי חיים קשים.

ראשית חשוב להגדיר את שני המושגים
מתח ולחץ.

מתח - (Tension) 
קשה לתת הגדרה אחת שתספק את כל המדענים בעולם למושג מתח. זה כמו לנסות להגדיר את המושג "כאב". מאחר ולכל אדם סף וסיבולת כאב שונים לא ניתן לתת הגדרה אחת. ניתן בהחלט לומר כי קיימים שני סוגים של מתח:
א . מתח פיזיולוגי
ב . מתח רגשי 
את רמות המתח בשני סוגי המתח הללו ניתן למדוד באמצעות מכשור בשיטת הביופידבק (HEG, EDA, EMG,TEMP HRV).
מתח הוא דבר חיובי, לא ניתן לבצע מאומה ללא מתח, אף אדם לא נפטר ממתח ! מתח יתר כמו עומס יתר בחשמל גורם לכאבים ותופעות פיזיולוגיות אחרות הגורמות לאדם להפסיק את הפעילות...

לחץ - (Stress) 
הנחת היסוד שלי טוענת כי עוד לחץ לא נוצר המצב ולא נולד האדם שיכול להלחיץ, להרגיז, להעליב, לפגוע, להשפיל וכד' את הזולת.
האדם עצמו מחליט מה ומי מלחיץ אותו!!!
כלומר לחץ הוא תוצאה ישירה של התרגום אותו נותן האדם לגירוי חיצוני או פנימי בלתי צפוי אליו הוא נחשף . (נחשוף 10 אנשים לגירויים שונים ונקבל לפחות 10 תגובות שונות.
דחק, לחץ בשמו העממי, באנגלית: Stress 
לחץ הוא מונח מתחום והפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תחושת מצוקה הנובעת מפגיעה במצב האיזון בגוף (הומיאוסטזיס) כתוצאה מגירוי מוחשי חיצוני אתו פנימי, פיזי או פסיכולוגי המתקיים רק בתודעתו או במחשבתו של האדם.
הגירוי נתפס כאיום מסכן על עצם קיומו , על השלמות הפיזית והנפשית שלו באופן ישיר או בעקיפין.
המושג "דחק" נקבע על ידי רופא אנדוקרינולוג אוסטרי-קנדי ד"ר האנס סלייה. 

על פי סליה במצבי לחץ קיצוניים שהלחץ בהם גדול מאד (לדוגמא = שריפה) כולנו מגיבים בשלושה שלבים

1. אזעקה
2. התמודדות – התנגדות
3. תשישות

על התגובה הרב שלבית המוכללת, GAS = General Adaptation Syndrome 
סלייה טען כי תגובות בעלי החיים השונים לגירויים השונים יוצרות דפוס דומה, ברור וקבוע המחולק לשלושה שלבים:

שלב 1 - המצוקה או הסכנה
כאשר מזוהה הגירוי המאיים נכנס הגוף למצב של : (Fight or flight) דריכות ומוכנות הנקרא תגובת "תקוף או ברח".
מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה שינויים קיצוניים בגוף כחלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני.
תגובת "תקוף או ברח": מערכת העצבים הסימפתטית מפעילה וגורמת לשינויים קיצוניים בגוף כחלק ממנגנון הישרדותי - אבולוציוני שמטרתו להכין את האדם או את בעל החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מיידית.
בשלושת השלבים ניתן להבחין בארבעה סוגי התגובות:
א. הקוגניטיבית
ב. הפיזיולוגית
ג . הרגשית
ד. ההתנהגותית
כל זאת תוך כדי ניתוב מחדש של מערכות הגוף השונות לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ובאיברים החיוניים להכרעתו של האיום על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות אל מול הסכנה.

שלב  2 - ההתמודדות והתנגדות
זהו המשך הניסיון של מנגנוני הגוף להעניק עוד ועוד משאבים חיוניים במגמה להתאים את היכולות על מנת להתגבר על הסכנה. מנגנוני ההישרדות ממשיכים להזרים משאבי אנרגיה בגוף כדי להתמודד עם האיום הנתפס כל עוד לא הוכרע או עד שמשאבי האנרגיה בגוף אוזלים כולם.

שלב 3 - אפיסת כוחות
זהו השלב האחרון, המוגדר כשלב בו אוזלים משאבי הגוף לצורך התמודדות עם מצב הסכנה ובפרט לתפקד כראוי.
לרוב מופיעים מחדש סימפטומים פיזיולוגיים של מערכת העצבים האוטונומית כהזעה ועלייה ניכרת בדופק בניסיון נואש ואחרון של הגוף להכריע את הסכנה.
במידה ושלב זה מתארך והגירוי נמשך אזי מתחיל תהליך מצטבר העלול לגרום לנזק ארוך טווח למערכות הגוף בפרט למנגנוני התגובה
ירידה בתפקוד הבלוטות, המערכת החיסונית, הפרעות בקשב, ריכוז וזיכרון, והפרעות נפשיות - דיכאון ומחלות נפש.

סוגי הדחק = חיובי או שלילי
ריצ'רד לזרוס 1974 חילק את הדחק לשני סוגים

1. כשהדחק גורם להנעת פעולה (Function Enhances Function): בין אם פיזית או מחשבתית, או לפעילות לצורך שיפור תגובה, לשינוי או התרגלות והתאמה- יש לראות בדחק זה = לחץ חיובי או מתח טוב.
2. כאשר הדחק אינו נפתר בדרך של תגובה, שינוי או התרגלות והתאמה הוא נחשב כדחק שלילי מאחר ואינו מניע לפעילות אלא דווקא להתנהגות נסיגה קלינית כדיכאון וחרדה.

בין האירועים יוצרי תחושת הדחק ניתן למנות טראומות,אירועים משני חיים כגון: שכול וגירושים מצב כרוני של קושי ואי שביעות רצון, עבודה מתסכלת, נישואים לא מאושרים ואף חוויות דרמטיות פחות כמו: פקקי תנועה, התנגשות מקרית.
ככל שהאירוע פחות נשלט הוא יוצר תחושת דחק מרובה ועוצמתית יותר.

רקע פיזיולוגי
מקובל לומר שהנוירו-כימיה המעורבת בתהליכים האמורים מובנת וידועה למדע כבר זמן רב.
אך האמת היא כי קיימות תהומות מסתורין רבות שנותר לחקור בתחומי האינטראקציה שבין מערכות הגוף השונות לבין המוח המנהל אותן.
מערכת העצבים הסימפתטית פעילה בעיקר במצבי חרום, כאשר האדם נמצא להערכתו במצב של לחץ ואיום פתאומי וקיומי. היא אחראית להפעלת תגובת התקוף או ברח במגמה להתמודד עם האיום...

המשך הפעילות הסימפתטית
הפעילות הסימפתטית כוללת עלייה בקצב פעימות הלב, עליה בלחץ הדם ורמת הסוכר בדם,שינויים,בזרימת הדם לטובת שרירי השלד ובמקביל להפסקת פעילויות העיכול התחזוקה התאית והחיסונית, כיווץ כלי הדם בעור למניעת דימום מפגיעה, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין, הרחבת האישונים ועוד.
פעילות זו באה על חשבון מערכת העצבים הפרא סימפתטית האחראית בעיקר על פעילות של שימור = עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים ובניה עצמית והתחזקות.

נסיבות הדחק
היכולת לנבא התרחשות מעוררת דחק מקלה בהרבה על ההתמודדות איתה. תרגול טכניקות של שליטה רצונית על תגובות בלתי רצוניות (ביופידבק) ללא קשר לאירוע המלחיץ תורם רבות ליכולת ההתמודדות . "קשה באימונים קל בקרב".

תגובות לדחק
התגובה הקשה ביותר לדחק, המתעוררת כתוצאה מאירועים כמו: מלחמה (הלם קרב), אונס ודומים להם בעוצמתם, היא הפרעת דחק פוסט טראומתית.
תגובות אחרות הן תוקפנות, האופיינית במיוחד לתחושת תסכול- זעם הדרכים, התפרצויות אלימות הנובעות מפקקי תנועה הוא ביטוי שלה.
כאשר האדם אינו מסוגל להתעמת עם מקור התסכול הוא עלול לפרוק את כעסו על אחרים. תיתכן גם תגובה הפוכה של אדישות ודיכאון תגובה זו קשורה לרוב לתופעה אחרת הנקראת "חוסר ישע נלמד", גילויה וחקירתה בידי הפסיכולוג מרטין זליגמן.1975 
זליגמן גילה כי בדרך של התניה ניתן ללמד חוסר ישע וליצור באורגניזם תפיסה של חוסר אונים.
יש הטוענים כי תחושת חוסר הישע הזו פוגעת בין השאר גם בנשים מוכות שלעיתים נדמה כי אינן מנסות לשפר את מר גורלן.

דחק שחיקה ותוצאותיהם
דחק ובפרט שחיקה פוגעים בבריאות רבות מהמחלות המוכרות כקשורות בלחץ. מערכת החיסון היא הראשונה שפעילותה נפגעת מחשיפה לדחק.
דרך אחרת בה מתמודדים אנשים עם דחק (בפרט עם חוסר שליטה) היא על ידי השגת שליטה במימד אחר זמין -על גופם שלהם. 
אלכוהול-עישון-חוסר שינה-אנורקסיה וכד'

דרכי התמודדות
ישנן כמה דרכים להתמודד עם דחק:

• דרך מכוונת בעיה - האדם מתכנן את הטכניקות שבאמצעותן יתגבר על הקושי שלפניו. החסרון בשיטה זו הוא שלא לכל בעיה יש פתרון "בית ספר" פשוט. גם מצב רוחו הירוד של אדם הנמצא בדחק מכביד ומקשה על סיכויי הצלחתו למצוא פתרון לבעייתו.
• דרך מכוונת רגש-  כאן מתמקדים בניסיון להקל על הרגשות השליליים המתלווים לדחק.הטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי התנהגותי מעודד שימוש אפקטיבי בסוגי ההתמודדות השונים ובנוסף מנסה לחולל שינוי בדפוסי ייחוס פסימיים. טיפולים שמטרתם לסייע לטיפוסי סוג א' מבוססים על יצירת שינוי בדפוסי החשיבה שלהם. וכן על אימונם במטלות הדורשות סבלנות.

עקרונות הטיפול בלחץ
באמצעות הטפול הקוגניטיבי התנהגותי המשולב עם הטיפול בשיטת הביופידבק ניתן לעזור למטופל לשנות בצורה ממוקדת ותוך זמן קצר את דפוסי החשיבה שלו וללמוד טכניקות לפיתוח יכולת לשליטה רצונית על פעילויותיו ותגובות בלתי רצוניות בגופו.
על ידי תרגול ניתן להגיע לשליטה מסוימת בסמן פיזיולוגי, עליו אין לנו כרגיל שליטה, כגון: מידת ההזעה בכפות הידיים .
על ידי למידת שליטה וההשפעה על סמן פיזיולוגי המשקף ומתאר את רמת העוררות של המערכת הסימפתטית ניתן להשפיע על רמת הפעילות של המערכת כולה.
על ידי הקטנת פעילות זו ניתן להימנע מהנזקים שגורמת הפעלתה הכרונית של המערכת ולשפר הן את הבריאות והן את ההרגשה.

התמודדות עם דחק - סיכום
לא ניתן לשלוט במציאות ניתן באמצעות למידה ותרגול לשלוט בתגובות שלנו למציאות, ניתן לשלוט ברגשותינו ובמחשבותינו ובהתנהגויותינו ובתגובותינו.
לדוגמה כשיורד גשם בחוץ אין לנו כל אפשרות להפסיקו. אולם אם ברצוננו להגיע ממקום למקום ולא להתרטב אזי רצוי כי ניקח מטריה!!