מאת ד''ר יגאל גליקסמן 15/04/2009
בשפת היומיום ההתייחסות למושג הטראומה היא כמעט תמיד בהיבטים הרגשיים-נפשיים. לדוגמה מוות פתאומי של אדם קרוב. בשפה הרפואית משמש המושג בדרך כלל לטראומה גופנית -תגובה לפגיעה גופנית (לכן הוקמו יחידות הטראומה בבתי החולים). אירוע טראומטי ניתפס על ידי האדם כמאיים על חייו או שלמותו הפיזית ... לחץ מצטבר כמו החיים בצל הקסאמים... 
חשיפה לטראומה קודמת הוא פקטור משמעותי לתגובה לטראומה חדשה.

ראשית להבהרת המושגים
הטראומה
כעקרון קיימים שני סוגים של טראומה:  

1. גופנית 
2. נפשית

במידה והטיפול בטראומה אינו ניתן בזמן יכולה עובדה זו להוביל לתסמונת הפרעת הדחק הפוסטראומטית, פי-טי-אס-די, שהיא הפרעה פסיכיאטרית ממשפחת הפרעות החרדה המתפתחת לאחר חווית האירוע הטראומטי. 
כל חשיפה לחוויה טראומטית כמו: אירועי מלחמה, תאונת דרכים, אסון טבע, רעידת אדמה, תקיפה מינית, תקיפה פיזית וכד', יכולה להוביל לפי-טי-אס-די. 
לכל חוויה טראומטית ישנה נטייה "להינעל" במערכת המוחית כלומר המוח "זוכר" חוויות טראומטיות שהתרחשו בתקופות שונות של חיינו.

החרדה
הנחת היסוד שלי טוענת כי המציאות האנושית דומה לים בכל ים יש גלים לעיתים הגלים הם נמוכים, לעיתים בינוניים ולעיתים גבוהים מאד. אין אדם שלא התרטב בים המציאות האנושית ולא חווה חרדה מסוג כל שהוא.
כמו הגלים בים, התקפי החרדה פתאומיים ולעיתים בעלי עוצמה רבה של בהלה, פחד, אי נוחות ואובדן שליטה. יחד עם זאת יש לזכור כי כמו כל שלכל גל ישנה התחלה - אמצע וסוף לעיתים גם התקף החרדה מסתיים לעיתים אורך התהליך כ 10 דקות .
חשוב לזכור כי הפרעות החרדה הן אמיתיות, הן תוצאה של שילוב גורמים פסיכולוגיים, סביבתיים וביולוגיים ולכן חשוב לטפל בהן בהתאם.
חרדה מהווה את הסוג הנפוץ והמצוי ביותר בין הבעיות הנפשיות הפוגעות בילדים, מתבגרים ומבוגרים כאחד. מדובר בתגובת חרום טבעית של הגוף לצורך התגוננות מפני סכנה. החרדה פוגעת במגוון רב ורחב של אוכלוסיות בעולם כולל אוכלוסיות בריאות נורמטיביות ומתפקדות.
להתפתחות החרדה סיבות שונות ולא תמיד ניתן לזהות ולאתר את הסיבה העיקרית. מחקרים רבים הוכיחו את הקשר והשפעתם של גורמים פסיכולוגיים כגון אישיות, אירועי חיים, סגנון חיים כמו כן גורמים פיזיולוגיים כמו תורשה, תהליכים כימיים במוח וכד'.

ידוע כי ישנה אינטראקציה בין סוגי הגורמים השונים כמו מצבי לחץ מתמשכים הגורמים לתגובות פיזיולוגיות שונות.
מבחינה מקצועית מקובל לחלק את הפרעות החרדה לקטגוריות עם מאפיינים שונים אך ברור היום כי לכולן קיים מכנה משותף של מנגנון נפשי דומה. דרך ההתמודדות הנפשית של האדם עם התקפי החרדה יוצרת תגובות שונות.
חרדה היא סוג של התנהגות פיסיולוגית ותגובה פסיכולוגית בו זמנית.
מבחינה פיסיולוגית מעוררת החרדה תגובות כגון: פעימות לב מואצות, קשיים בנשימה תחושת מחנק, או נשימה מהירה, סחרחורת עליה ברמת המתח בשרירים, יובש בפה, הזעת יתר במקומות שונים בגוף, רעד, בחילה אי נוחות במערכת העיכול, וכד'.
מבחינה פסיכולוגית יוצרת החרדה תחושות של חוסר אונים, אובדן שליטה, שיתוק, דפרסונליזציה (תחושה שהדברים אינם מציאותיים), פחד מלצאת מהדעת - להשתגע ואפילו מוות.
תחושת החרדה היא קשה ומאד לא נעימה, האדם חש שהוא חייב לעשות משהו וכאן נכנס המרכיב ההתנהגותי. ההתנהגויות האופייניות הן מיקוד תשומת הלב לתחושות הגוף, הימנעות - במידה וסימני החרדה מופיעים והפחד הוא כניסה לקניון הומה אדם הפתרון הנפוץ הוא להימנע מללכת לקניון. התנהגות ביטחון - המטרה כאן היא למנוע את ההשלכות הקטסטרופליות הנובעות מהפרשנות השגויה, לדוגמה במידה ואדם מפרש מתח בשרירי הרגליים כסימן לכך שהוא עומד להתמוטט בו : ישב, יחזיק במעקה או לחילופין לכווץ את שרירי הרגליים יותר על מנת להימנע מנפילה. התנהגויות ביטחון נוספות מוכרות הן: ללכת עם בקבוק מים ולשתות על מנת להימנע מסגירת קנה הנשימה הגורמת לחנק, לשבת על מנת לא ליפול, להתעלף או להתמוטט, להיות מצויד בתרופות בארנק על מנת למנוע או לעצור את ההתקף בזמן, לנסות לקחת אוויר בכוח על מנת להסדיר את תחושת החנק, לאכול משהו מתוק על מנת להימנע "מנפילת הסוכר" וכד'.
כל ההתנהגויות הללו סוגרות למעשה את מעגל האימה, מחזקות מטפחות ומשמרות אותו. האדם ממשיך לפרש לא נכון את תחושות הגוף והחרדה רק הולכת וגוברת. והוא מרגיש לכוד בתוך המעגל וקשה לו מאד להימלט מהחרדה.

הטיפול
למרות שקיימות שיטות התערבות טיפולית שונות העיקרון הטיפולי החשוב ביותר בטיפול בטראומה או בהתקפי חרדה הוא הזמן כלומר חשוב ביותר כי ההתערבות הטיפולית תהיה מהירה ככל האפשר, כל דקה חשובה.
כבר במלחמת לבנון השנייה ובמיוחד במלחמת עופרת יצוקה ניסיתי לשכנע את הגורמים המוסמכים לכך בפיקוד העורף, ברשויות המקומיות כי עיקרון הזמן בהתערבות הטיפולית בטראומות או חרדות הוא משמעותי ביותר.
לדוגמה המצב בו נפגעי חרדה מוכנסים לתוך אמבולנס בו נמצאים גם נפגעי גוף אחרים גורם לנפגע החרדה לעבור טראומה נוספת מיותרת לחלוטין כמובן שהמפגש עם חדרי המיון בבתי החולים וההמולה במקום מוסיפה עוד טראומה נוספת.
לעניות דעתי המבוססת על ניסיון של שנים רבות הטיפול הראשוני בנפגעי החרדה חייב להתבצע מהר ככל האפשר וניתן בהחלט לבצעו על ידי צוותי בריאות הנפש של הרשויות המקומיות המגיעים למקום האירוע ומבצעים את הטיפול במסגרת בטוחה ורגועה . כמובן במידה ויש צורך בהתערבות רפואית ניתן להפנות בהתאם.

בתקופת מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה התנדבתי לשמש ככונן טלפוני זמין ונגיש לנפגעי החרדה ואכן טיפלתי באמצעות הטלפון בעשרות רבות של מקרים על פי עקרונות התערבות הקלינית במצבי משבר, חרדה הידועה בעולם כ Crisis intervention and -counseling by telephone 
ההתערבות הטיפולית שלי מבוססת על עקרונות הגישה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT), כלומר מטרת הטיפול ההתנהגותי היא ללמד את האדם טכניקות במגמה לגרום
 לשינוי ההתנהגות הבלתי רצויה ולשלוט בה כמו כן להתמודד עם מצבי החיים הקשים באמצעות חשיפה מבוקרת לאותם מצבים.
מטרת הטיפול הקוגניטיבי היא ללמד את האדם לשנות את דפוסי החשיבה הבלתי אפקטיביים או המזיקים - ללמדו כיצד לבחון את רגשותיו ולהבחין בין מחשבות מציאותיות למחשבות בלתי מציאותיות.

בחרתי להשתמש בשילוב של שתי שיטות שהוכחו כמתאימות ביותר לטיפול במצבי טראומה וחרדה

1. עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים "אי-אמ-די-אר" (EMDR - Eye Movement Desensitization and Reprocessing): במהלך ההתערבות באמצעות הטלפון קיבל/ה הפונה הנחיות בהתאם לפרוטוקול הטיפולי של שיטת אי-אמ-די-אר. (לדוגמה: לצורך ביצוע תנועות העיניים ההנחיה הראשונית לפונה הייתה להניח 2 סוכריות על שולחן במרחק של 1 מטר אחת מהשנייה, בשלב המתאים של התהליך היה על הפונה להעביר את מיקוד מבטו מסוכרייה אחת לשנייה בקצב שנתתי באמצעות מטרונום). התהליך הטיפולי דומה למה שמתרחש באופן טבעי אצל כל אדם במצב של חלימה בו מתרחשות תנועות עיניים מהירות בשלב הידוע כשנת החלום(אר-אי-אמ). מחקרים הוכיחו כי בעת שנת החלום מתרחש במוחנו תהליך של עיבוד נתונים מזיכרונות ואירועים שהתרחשו בזמן הערות. מכאן שיתכן והשיטה יוצרת גירוי מוחי הדומה לתהליך המתרחש בשינה והמאפשר ליצור עיבוד ושינוי לאותה חוויה נפשית.השיטה פותחה על ידי ד"ר פרנסין שפירו בסוף שנות ה 80 , מדובר בשיטת טיפול אינטגרטיבית קצרת מועד וממוקדת הכוללת סידרת תהליכים מובנים עם פרוטוקול מפורט. באמצעות השיטה ניתן ליצור עיבוד מהיר של זיכרונות טראומטיים המובילים לשינויים רגשיים וקוגניטיביים ולשיפור והקלה משמעותית בסימפטומים הגופניים וההתנהגותיים.
2. שיטת הביופידבק: שיטת ביופידבק מבוססת על הרפואה- ביולוגיה, פסיכולוגיה וטכנולוגיה. זוהי שיטה לימודית טיפולית בלתי חודרנית וללא תופעות לוואי. באמצעות השיטה לומד המטופל טכניקות לשליטה רצונית על תגובות בלתי רצוניות ולהבין טוב יותר את הקשר בין הגוף לנפש. השיטה מאפשרת למטופל לאתר ולגלות סודות המוסתרים על ידי הנפש ומתגלים על ידי הגוף. יש שילוב של מכשור אלקטרוני ממוחשב אליו מתחבר המטופל בדרך כלל בקצות אצבעות הידיים. המכשור מודד ומזין בצורה מידית ואמינה נתונים על שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגוף ברגע שקיימת עוררות פיזיולוגית או רגשית. גם כאן ניתנו לפונה הנחיות בהתאם לפרוטוקולים הטיפוליים המקובלים בשיטת הביופידבק לצורך התמודדות עם טראומה וחרדה כמו: טכניקות נשימה, משפטים אוטוגניים וכד'.

מן הראוי לציין כי בטיפול בקליניקה בתהליך הטיפולי המשולב בין ה-אי-אמ-די-אר והביופידבק יושב המטופל עם גבו למחשב והמטפל יכול לבצע את התערבותו הטיפולית בהתאם ותוך כדי ניטור הנתונים המתקבלים על צג המחשב עובדה הגורמת לרמת האפקטיביות הטיפולית לעלות בצורה משמעותית.